שאין זה באופן שבשעת ההתוועדות מנגנים "עסן עסט זיך שלאָפן שלאָפט זיך", ולאחר ההתוועדות חוזרים לאכול ולישון כמקודם ... אלא הרגש שבשעת ההתוועדות צריך להימשך גם לאחרי כן, שהאכילה והשינה יהיו כדבעי, בהתאם להניגון.

(התוועדויות תשי"ד ח"ג עמ' 37)

"לכן מצוה לאכול כל תענוגים בשבת ולהרבות בבשר ויין אף שבחול נקרא זולל וסובא"

ובדוגמת כללות ענין השבת – שכל עניניו הגשמיים הם באופן ד"כל מלאכתך עשויה", זאת אומרת, שענין השבת נמשך ופועל גם בענינים הגשמיים, כפי שזה מתבטא בסעודת שבת – מאכלים גשמיים מיוחדים לכבוד שבת, ובאופן נעלה יותר מאשר "סעודת מצוה" שבימי החול.

(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 29)

יום ד (ח חשון)

"וגם הרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים"

וזהו ג"כ מ"ש והייתם לי סגולה גו' כי לי כל הארץ, דהנה בארץ כתיב והארץ היתה תהו, וידוע שבתהו היה ענין השבירה (מצד הישות שבתהו שכל מדה אמרה אנא אמלוך), ונפלו רפ"ח ניצוצות למטה, ועל זה צריך להיות עבודת בנ"י לאסוף הניצוצות ולהעלותם למעלה, וזהו ואגודתו על ארץ יסדה, דאגודה הוא אסיפת והעלאת הניצוצות לשרשן. וזהו שפרש"י בענין סגולה שהוא אבנים טובות, דהנה בחינת אבן הוא משם ב"ן כמבואר בתניא, והו"ע בירור הרפ"ח ניצוצים דתהו, שכל זה הוא בחינת הבירור דשם ב"ן. והאל"ף שבאבן הוא מבחינת שם מ"ה, דשם מ"ה הוא במילוי אלפין, שזהו שמ"ה מברר ומתקן ב"ן, וזהו"ע הסגולה שהוא בירור והעלאת הניצוצות. וזהו שנקראים אבנים טובות, שאינם אבנים סתם כ"א אבנים טובות, היינו כמו שהם לאחר הבירור.

(סה"מ תשי"ז עמ' רמ)

ידוע שכללות עבודת האדם בעולם היא לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו למטה, שהם במספר רפ"ח ניצוצין, "וכשיוגמרו הבירורים יבוא משיח". ואיתא בספרים שבמשך מאתיים ועשר שנים של גלות מצרים נתברר מספר גדול של ניצוצים – ר"ב ניצוצים, כמרומז במ"ש "וגם ערב רב עלה אתם", ונשאר לברר רק פ"ו ניצוצים.

וא"כ נשאלת השאלה: כיון שבמשך מאתיים ועשר שנים של גלות מצרים, הספיקו בני ישראל לברר ר"ב ניצוצים, בהיותם במספר ששים ריבוא הרי לפי חשבון זה, בודאי שבמשך זמן הגלות שנתארך כו"כ מאות שנים, ובני ישראל הם במספר גדול מששים ריבוא כמה פעמים ככה, היו צריכים מזמן לסיים את בירור הניצוצות, ובמילא היתה צריכה להיות כבר הגאולה האמיתית והשלימה. ומהי הסיבה שלא מצליחים להשלים ולסיים את בירור פ"ו הניצוצים הנשארים ?!

ומבאר על זה אדמו"ר הזקן, שכשם שבכל ענין ישנו כלל שכולל בעצמו כו"כ פרטים, כן הוא גם בענין הניצוצות, שהמספר רפ"ח הוא מספר הניצוצות הכלליים, שבירידתן למטה "נתחלקו ונתפרדו עוד ביותר לאלפים ורבבות",

ובהתאם לכך יש גם חילוק בעבודה דבירור הניצוצות ע"י בני ישראל – שנשמות גדולות וכלליות, יכולה כל נשמה לברר ניצוץ כללי (קודם שנחלק לריבוי פרטים), משא"כ כאשר נתמעטו הדורות ונתמעטו הנשמות, אזי בירור ניצוץ כללי הוא שלא לפי כחה ואפילו שלא לפי ערכה של נשמה אחת פרטית, שבכחה וביכלתה לברר רק פרט אחד מריבוי הפרטים שנתחלקו ונתפרדו מניצוץ אחד כללי.

ולכן: בזמן גלות מצרים שאז היו בני ישראל במספר ששים ריבוא – הנה ששים ריבוא נשמות אלו היו נשמות כלליות (כמבואר בתניא ש"ששים ריבוא נשמות פרטיות אלו הן שרשים, וכל שרש מתחלק לששים ריבוא ניצוצות וכו' "), ולפי גדלם היה בכחם לברר ר"ב ניצוצות כלליות; ולאחרי כן, כאשר נתמעטו הדורות ונתעמטו הנשמות, אזי נתחלקו ונתפרדו פ"ו הניצוצות הנשארים לאלפים ורבבות וריבוא רבבות ניצוצות, כדי שיהיה בכחם של הנשמות הפרטיות (ופרט דפרט כו') לברר אותם.

(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 134)

יום ו (י חשון)

"וכל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה (לגלות) ולחדש שכל חדש הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר כפי בחי' שרש נשמתו"

תורה ענינה "לאפשא לה", שצריכים תמיד לחדש בתורה, משא"כ בתפלה, שאנשי כנסת הגדולה תיקנו נוסח קבוע לתפלת כל יום ויום וכו'.

(התוועדויות תשט"ז ח"א עמ' 193)

כשם שאי – אפשר להתחיל את היום בענינים של עסק והדומה, כדי שלא יחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ולכן בהכרח להתחיל את היום בענינים רוחניים – כן הוא גם ברוחניות גופא, שאין להתחיל את היום בלימוד התורה, כי:

אף שהתורה היא חכמתו ורצונו ית', מ"מ, מצד זה שהתורה ירדה למטה ונתלבשה בשכל אנושי, וסדר הלימוד הוא שצריך להבין בשכלו ולחדש בתורה, "לאפשא לה", שענין זה קשור עם מציאותו – עלול הוא לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" בלימוד התורה, ולשכוח אודות נותן התורה.

ולכן צריכה התחלת היות להיות בעבודת התפלה – כי בתפלה מרגיש האדם שאינו מציאות לעצמו כלל, שהרי כל צרכיו מבקש הוא מהקב"ה שיתן לו, ואילו הוא מצ"ע אין לו שום דבר כלל.

וביטול זה נותן לו כח גם בלימוד התורה שאחרי התפלה, וגם בהעסק שאחרי לימוד התורה, שגם הם יהיו בביטול, דהיינו שיידע שכל הצלחתו, הן בעסקיו והן בלימוד התורה, היא מהקב"ה, "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

(התוועדויות תשי"ז ח"א עמ' 98)

יום שב"ק (יא חשון)

"אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר בירורין כ"א ליחד יחודים עליונים יותר להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות כמ"ש האר"י ז"ל"

וגם ענין המצוות כפי שהם למעלה מענין הבירורים, כמו המצוות דלעתיד, שאז לא יהיה ענין הבירורים, וענין המצוות יהיה לייחד יחודים עליונים, והנה גם בענין היחודים הרי כל ענין יחוד הוא ענין בפני עצמו, ונמצא, שיש התחלקות בהמצוות.

(סה"מ תשי"ח עמ' רו)

עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.

הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.

בסייעתא דשמיא יצא לאור

ספר "ביאורים בספר התניא"

הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא

ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

כרכים א, ב – מחזור ראשון

כרכים ג, ד – מחזור שני

כרך ה – לקוטי אמרים מחזור שלישי

להזמנות: 0527155039

לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il