בוודאי כבר נעשו מחקרים מקיפים בנושא, אבל העובדות הפשוטות הן שערוצי טלוויזיה בעלי תכנים המתאימים לאוכלוסייה הדתית, פשוט לא שרדו את השלב המסחרי וחלקם נגנזו עוד בטרם עלו לאוויר. היה היה ערוץ תכלת, שמילא בכבוד את תפקיד ערוץ הנישה והציע תכנים יהודיים, ערכיים עם ניחוח פופולארי, כמו טלנובלה כשרה ותכניות אירוח פיקנטיות ובאותה הנשימה העלה באוב את "עמוד האש" שגם שוחרי התרבות הנלהבים ביותר מתקשים לעמוד בפרק שלם שלו מבלי לחוש את כובד ההיסטוריה על כתפיהם.
מסיבות כאלה ואחרות, זמן קצר לאחר הפיכתו לערוץ בתשלום (אחרי כחודשיים של שידורים פתוחים לקהל הרחב), החל הערוץ לאבד מנויים ולא הצליח לעמוד בציפיות של 200,000 לקוחות בתשלום. לאחר כשלוש שנות שידור הורידו עליו את השאלטר ונשארנו עם ערוצים מקוונים בלבד ותכניות נישה בודדות בערוצים 1 ו – 2.
והנה, בשעה טובה עלה לאוויר ערוץ הקבלה "מתחברים לטוב" והוא עושה את זה בגדול – שפע של תכניות מקור מרתקות, אישי ציבור, תרבות ורוח המראיינים ומתראיינים, דיונים בפרשות השבוע, תכניות לכל המשפחה, פאנלים של מומחים בנושאי משפחה, ילדים והורות, פרומואים מושקעים ועוד ועוד. אבל אליה וקוץ בה – הערוץ, השוכן בכבוד בערוץ 66 בממירים השונים, אמנם פתוח ללא כל תשלום נוסף, אבל נגיש רק למי שכבר יש בבעלותו ממיר לטלוויזיה – של הלוויין, או של הכבלים.
ייאמר לזכות קברניטי הערוץ הזה – ניתן לקלוט את כל השידורים, 24 שעות ביממה, דרך האינטרנט, אבל מה ייעשה מי שאינו מחובר דרך קבע למחשב? שלא לדבר על כך שאין ספק שאיכות הצפייה על מסך המחשב שונה מזו של הצפייה במסך הטלוויזיה. ומה עם החווייה המשפחתית? איך תשב כל המשפחה יחד אל מול המסך הקטנטן? ומה אם המחשב היחיד בבית נמצא דווקא בחדר העבודה, או הלימודים, או בחדר הילדים?
והאם באמת ערוץ אחד מהווה תשובה לצורכי צבור שלם? כבר מזמן היו כאלה שחשבו אחרת ואף הגדילו לעשות והציעו, בשנת 2003, לשווק חבילת ערוצים מצומצמת, המתאימה לציבור הדתי, שתכלול ערוצים בעלי תכנים מתאימים שלא ישדרו במהלך השבת. גם הרעיון הזה לא זכה להתממש והחידוש היחיד בזמן האחרון מגיע גם הוא באמצעים מקוונים, בדמות ערוץ "אורות" – טלוויזיה יהודית ציונית, המשודרת באינטרנט – שעלה לאוויר השבוע במתכונת שידורי ניסיון לפי שעה.
